מה זה סכיזופרניה?
סכיזופרניה היא הפרעה נפשית אשר מאפיינת כ-1.5%-1% מהאוכלוסייה, עובדה שהופכת אותה להפרעה הנפשית הקשה השכיחה ביותר. בנוסף לכך, בהתחשב בתסמינים המרובים של סכיזופרניה והשפעתה על האדם שסובל ממנה (כמו גם בני משפחתו), ברור מדוע מדובר בהפרעה שאי אפשר להתעלם ממנה. סכיזופרניה עלולה להגיע בכל גיל, אם כי רק במצבים נדירים מאוד – אחד לכל 40,000 לערך – תתגלה סכיזופרניה אצל ילדים. היא מגיעה לשיאה בגיל צעיר יחסית, בשנות העשרים והשלושים, עם הבדל מסוים בין המינים. לא ידועים הבדלים משמעותיים בין מאפייני הסכיזופרניה באזורים שונים בעולם.
סכיזופרניה זוהי מחלה אשר גורמת לתפיסה מעוותת של המציאות בעיני האדם הסובל ממנה. בניגוד למה שנהוג לחשוב, סכיזופרניה אינה תופעה המאופיינת בפיצול אישיות, אלא מחלה אשר פוגעת ביכולת התפיסתית של אותו אדם, וגורמת לו לחוש ולראות את המציאות בצורה אחרת, ולא כפי שהיא. התופעה הזו נחשבת לאחת הקשות מבין ההפרעות הנפשיות המוכרות לרפואה כיום. הסכיזופרניה, כאמור, 'משתלטת' על אישיותו של החולה. במקרים רבים דיווחו קרוביהם של החולים כי הם השתנו לחלוטין, כאילו השתלט עליהם מבפנים אדם אחר, בעל אופי שונה לחלוטין. הסיבה לשינויים הללו נעוצה כמובן בגורמים נפשיים, אך הגורמים להתפתחות הסכיזופרניה עצמה אינם ידועים נכון להיום בצורה ברורה.
איך מזהים סכיזופרניה?
על אף שהגורמים למחלה אינם ברורים, אפשר בהחלט להצביע על מאפייניה העיקריים ועל הצורות שבהן היא באה לידי ביטוי. בהתאם לכתביו של טימותי ג.קראו מ-1980, נהוג עד היום לבצע חלוקה בין תסמינים "חיוביים" ל"שליליים".
תסמינים חיוביים – תסמינים אלו מייצגים שינויים שחלים בהתנהגות האדם או במחשבותיו, בצורה של תוספת: כלומר, "הוספה" של התנהגויות.
תחת הקטגוריה הזו ניתן למנות:
- הזיות – שמיעת קולות וראיית דברים שאינם קיימים במציאות
- אשליות ומחשבות שווא
- דיבור לא ברור ומלמולים
- פראנויות
- התנהגות מבולבלת ו'חסרת כיוון'
- נטיות אובדניות
תסמינים "שליליים" – סימפטומים שהם בבחינת "הפחתה" של התנהגות, במסגרתם מצטצמם ארסנל הרגשות, החוויה וההתנהגויות של האדם, כך שלא מופיעות אצלו התנהגויות הנחשבות לנורמטיביות.
התסמינים הבולטים בקטגוריה זו הם:
- רגשות שאינם תואמים את החוויה או היעדר רגשות
- דיבור מצומצם
- בידוד חברתי (מצד החולה עצמו)
- הזנחה עצמית
- בעיות בקואורדינציה ובתנועתיות
- איבוד גבולות האגו
- קשיי תפקוד
סוגי סכיזופרניה
ישנם גם תתי-סוגים של סכיזופרניה. למרות שכיום לא נהוג להתייחס לחלוקה הזו בסיווג של DSM-5, עדיין חשוב להצביע על הסוגים השונים:
- סכיזופרניה פרנואידית – סכיזופרניה זו באה לידי ביטוי בעיקר בתסמינים חיוביים, ובמיוחד מחשבות שווא הנוגעות לרדיפה או לתחושת גדלות, הזיות רבות (בעיקר הזיות שמיעה) והפרעות תפיסתיות. אנשים אלו הופכים למעשה להיות חשדניים ונוטים להיכנס למצב של מגננה. בחלק מהמקרים, הם יהפכו להיות אגרסיביים ועוינים כלפי הזולת, ייתכנו הפרעות רגש ובעיות מוטיבציה. אצל חלק גדול מהם עשוי להיות פער בין האופן בו הם מתנהגים בסביבתם הקרובה, בעיקר בני המשפחה, לבין התנהגותם בחברה. תת סוג זה של סכיזופרניה הוא השכיח ביותר ברוב מדינות העולם. אנשים הסובלים מסכיזופרניה פרנואידית מאובחנים בדרך כלל בשלבים מאוחרים באופן יחסי של חייהם.
- סכיזופרניה קטטונית – תת הסוג המרכזי השני, מתאפיינת בשניים לפחות מבין התסמינים הבאים:
1. חוסר תנועתיות – כולל קפיאה בתנוחה מסוימת למשך זמן רב ופסיביות בתגובה להזזה
2. פעילות יתר תנועתית תוך אובדן שליטה, לרבות התנהגות תזיזית ותנועה חסרת מטרה, באופן שאינו מושפע לרוב מתנאי התנועה ומגירויים חיצוניים
3. תנועות בעלות בסיס סטריאוטיפי, מנייריזם, תנועות "מוזרות"
4. חזרתיות – חזרה על מילים שאומר אדם אחר (אקולליה) או על תנועות שהוא מבצע (אקופרקסיה)
המצב הקטטוני אינו אופייני רק לסכיזופרניה, ועלול להיגרם גם עקב גורמים רבים אחרים, מחלות והפרעות. אנשים הסובלים מסכיזופרניה קטטונית נמצאים בקבוצת סיכון גדולה יחסית, ולכן בנוהל המקובל הם צריכים להיות תחת השגחה מספקת. הם עלולים לסבול מבעיות דוגמת תת תזונה או עייפות, ואפילו לפגוע בעצמם. - סכיזופרניה בלתי מאורגנת – מכונה גם סכיזופרניה הבפרנית, היא הסוג הדינמי והמשתנה ביותר של סכיזופרניה. היא מאופיינת על ידי דיבור לא מסודר, התנהגות כללית לא ברורה והתנהגות רגשית שאינה תואמת את המתרחש מסביב. לא פעם, תת סוג זה של סכיזופרניה הולך יד ביד עם קשיים בתפקוד האישי, ריחוק חברתי ונטייה להתבודדות. לסכיזופרניה בלתי מאורגנת יש אופן התפתחות שונה בהשוואה לסוגים האחרים. ההתפרצות כאן היא מהירה ופתאומית, ומתרחשת בדרך כלל בסביבות גיל 15–25.
- תתי־סוגים נוספים הם הסכיזופרניה הרזידואלית, המתאפיינת בעיקר בתסמינים שליליים ובחשיבה בזיארית, והסכיזופרניה הבלתי מובחנת, המדגימה תסמינים שאינם מתאימים לתתי־הסוגים האחרים.
סכיזופרניה אבחנה – מורכבות זיהוי סכיזופרניה
כאן המקום לציין כי מאפייני הסכיזופרניה אינם ברורים וחד משמעיים כפי שקורה בהפרעות נפשיות אחרות, כדוגמת דיכאון קליני מז'ורי. חלק מהתסמינים המאפיינים את התופעה הזו מאפיינים גם תופעות אחרות, וישנם חולים אשר יחוו רק חלק קטן מהתסמינים שצוינו כאן, בעוצמות משתנות ובתדירות משתנה. אבחון המחלה נעשה, אם כך, על ידי איתור של שניים או שלושה מאפיינים לפחות המופיעים בו-זמנית אצל המטופל – ובעיקר הזיות, מחשבות שווא ודיבור לא ברור. כמו כן, על התסמינים הללו להופיע למשך פרק זמן ארוך יחסית (חצי שנה לפחות).
למרות ששכיחות הסכיזופרניה נוטה להיות דומה בקרב גברים לעומת נשים, כן אפשר להצביע על כמה הבדלים מהותיים בדפוסי המחלה הנובעים מהמגדר. במקרים רבים, גברים יגיעו לשיא המחלה בשלב מוקדם יותר בהשוואה לנשים: בסביבות גיל 15–25, לעומת גיל 25 עד 35 בקרב בנות המין היפה. בנוסף לכך, בעוד שאצל הגברים הסכיזופרניה מביאה בעיקר לתסמינים שליליים, אצל נשים התסמינים החיוביים נוטים להיות הדומיננטיים יותר.
חולי סכיזופרניה בחברה
בעבר, כמה מאות שנים לאחור, אנשים אשר סבלו מסכיזופרניה הוגדרו 'משוגעים'. הסכיזופרניה עוד לא זכתה אז להכרה מבחינת הממסד הרפואי, ולכן כל אדם שסבל ממנה הפך נלעג, מנודה ומוקצה.
בהיעדר אבחנה רפואית לתופעה באותן שנים, נראו חולי הסכיזופרניה כאנשים משונים במיוחד, שאינם מודעים לסביבתם. ההתנהגות המוזרה, ההתכנסות אל תוך עצמם והפעולות שאפיינו אותם – אשר נעשו לכאורה מבלי שיש לכך כל סיבה – הפכו אותם מוקד להקנטות, להצקות ואף לרדיפות.
כיום, בעידן שבו הסכיזופרניה קיבלה הגדרה ברורה ובימים שבהם היא מטופלת בידי אנשי מקצוע המכירים אותה היטב, הקבלה של חולי הסכיזופרניה בסביבתם קלה יותר, גם אם לא נעשית בצורה מושלמת. עצם המודעות לתופעה וההבנה בדבר הרקע להתנהגות המשונה של החולים, הופכת אותם מ'המשוגעים של הכפר' לאנשים מן השורה, אשר זקוקים לטיפול מתאים כדי לנהל חיים נורמטיביים.
האם סכיזופרניה ניתנת לריפוי?
ישנם שלושה סוגי טיפולים בסכיזופרניה, אם כי אף אחד מהם לא מבטיח החלמה מלאה מהמחלה. למעשה, הטיפולים השונים הניתנים היום מספקים לחולה כלים טובים להתמודדות עם מצבו ולשיפור ניכר באיכות חייו, אך עליו לדעת מראש כי המחלה, על שלל תופעותיה ותסמיניה, לא תיעלם לחלוטין ככל הנראה.
אלו הטיפולים המוצעים כיום לחולי סכיזופרניה:
- טיפול תרופתי: הטיפול הראשון שניתן לחולי סכיזופרניה, בדרך כלל. מדובר בתרופות אנטי־פסיכוטיות אשר יכולות להביא להיעלמות מלאה של תסמיני המחלה בזמן נטילתן, אך אינן יכולות להבטיח ריפוי.
ישנה חשיבות גדולה לסוגי תרופות לסכיזופרניה הניתנות למטופל ולהתאמה שלהן למחלתו. בדיקות גנטיות להתאמת טיפול תרופתי כגון בדיקת נוירופרמג'ן מבית כצט, המתאימה את התרופה למטופל באופן ספציפי על סמך ה־DNA שלו, עשויות לסייע מאוד במשימה זו ולייעל את מציאת הטיפול המייטבי עבור החולים. - טיפול פסיכו־סוציאלי: כפי שכבר נכתב כאן, אחד הקשיים הגדולים שאִתם מתמודדים חולי הסכיזופרניה נוגע להיבט החברתי: נטייתם להתבודד, הקשיים התקשורתיים הנובעים מהמחלה וכמובן התנהגותם החריגה והלא מוסברת, מקשים על השתלבותם בחברה. הטיפול הפסיכו-סוציאלי, אשר ניתן על ידי פסיכולוגים, פסיכיאטרים או עובדים סוציאליים, מאפשר להם לתפקד טוב יותר בחברה ולדעת כיצד לתפקד במישור זה על אף אתגר לא פשוט זה.
- אשפוז: במקרים מסוימים, ובעיקר כאשר מדובר בסכיזופרניה קשה, יופנה המטופל (או יִפנה בעצמו) לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית. האשפוז נעשה למטרות שונות: אבחון טוב יותר של המחלה, מעקב צמוד על הטיפול התרופתי שיביא לאיזון הרצוי, השגחה על חולים בעלי נטיות אובדניות ועוד.
איך לדבר עם חולה סכיזופרניה?
מכיוון שסכיזופרניה פוגעת באדם באופנים שונים, לעיתים חמורים, חשוב שהזיהוי שלה יתבצע בהקדם האפשרי. למרות רשימת התסמינים האפשריים הארוכה של סכיזופרניה, ברוב המקרים האדם הסובל מהבעיה לא יוכל לזהות זאת ולהכיר בסימפטומים.
בדרך כלל מי שלוקח את המושכות הם בני המשפחה, החברים והקרובים של האדם החשוד כחולה. חשוב לדרבן אותו לפנות לאבחון ולבדיקה רפואית אפילו כשישנם סימני שאלה בלבד נוגע לתסמינים ולקשר בינם לבין סכיזופרניה, כשאת התשובות והאבחנה המבדלת ניתן לקבל במסגרת אבחון מקיף. אם נראה שהאדם עלול לפגוע בעצמו או בסביבה, חשוב לפנות ללא דיחוי לקבלת סיוע אצל פסיכיאטר, רופא משפחה ובמצבים קיצוניים גם לסיוע חירום.
עוד חשוב לדעת איך לדבר עם חולה סכיזופרניה וממה חשוב להימנע. רצוי להדגיש בפניו את הצורך בקבלת טיפול ואת היעילות של הטיפולים המוצעים כיום לצמצום השפעת הסכיזופרניה ולהחזרת השליטה בחייו. מומלץ להבהיר שהמחלה צפויה להחמיר בהיעדר טיפול, ובכל מקרה להתייחס במלוא הסבלנות לרגישות למצב הדי שכיח בו הוא עשוי שלא להגיב באופן שאתם מצפים. חשוב לשמור על טון ידידותי ולא שיפוטי, כשניתן להתחיל בשיחה על ענייני היום־יום כדי "לשבור את הקרח".
דגש נוסף הוא על השתתפות בני המשפחה כחלק אינטגרלי בתהליך, בין אם במתן סיוע וליווי אישי, נוכחות בטיפולים (כמו במקרה של טיפול זוגי או משפחתי) והיכרות עם הזכויות המגיעות לאדם החולה ולבני משפחתו מחמת המצב.
בחזרה לעמוד מאמרים בנושא סכיזופרניה
