דיכאון המדריך המלא לסובלים ולסביבה הקרובה

דיכאון היא הפרעה נפוצה המשפיעה על מצב הרוח. דיכאון כולל תחושות של עצב, אובדן או כעס המפריעים לפעילות היומיומית של האדם. בשונה מהמונח "דיכאון", המשמש לרוב לתיאור תחושה כללית של חוסר מצב רוח ועצב, דיכאון קליני הינה הפרעה נפשית לכל דבר ועניין הדורשת אבחון וטיפול נאותים.

דיכאון קליני הוא מצב די נפוץ. לפי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (ה-CDC) מעריכים כי 8.1 אחוזים מהמבוגרים האמריקאים בני 20 ומעלה סבלו מדיכאון לתקופה של לפחות שבועיים בין השנים 2013 ל-2016. דיכאון מגיע לעיתים קרובות יחד עם חרדה ומוערך כי כמחצית מאוכלוסייה יפתחו חרדה, דיכאון או את שניהם לאורך חייהם.

הקושי בהתמודדות עם דיכאון כרוני

ההתמודדות עם דיכאון כרוני אינה פשוטה. ההפרעה כוללת התמודדות עם סטיגמות ודעות קדומות שלעיתים אף עלולות להחמיר את הפרעת הדיכאון. אנשים רבים לא יודעים מה ההבדל בין דיכאון לדיכאון קליני ולעיתים קרובות ההפרעה לא מובנת ומבוטלת על ידי הסביבה בדעה כי מצב זה אינו "מחלה אמיתית" וכי "רק צריך לחשוב חיובי והדיכאון יחלוף לבד". עם זאת, דיכאון קליני הוא אכן הפרעה אמיתית הדורשת התייחסות וטיפול על ידי גורם בריאות נפש מוסמך, כמו פסיכולוג או פסיכיאטר. לעיתים קרובות הדיכאון עלול לגרום למטופל לחוש תחושות בושה באשר למחלה, שכן לעיתים היא נתפסת כמחלה של אנשים "חלשים" או "עצלנים". עם זאת, אנשים דיכאוניים עלולים להיתפס ככאלה עקב העומס הנפשי הרב שנלווה להפרעה ממנה הם סובלים, המקשה על ההתמודדות עם מצבים יומיומיים.

נוסף על הקושי הנפשי והסטיגמות, דיכאון קליני נמצא קשור לתחלואה נלווית ולכאבים פיזיים. דיכאון נקשר למחלות כמו השמנה, סוכרת ויתר לחץ דם. בנוסף, כאבים פיזיים כמו כאב ראש וצוואר וכאבי בטן נפוצים גם כן בקרב הסובלים מדיכאון. הקשר ההדוק בין גוף לנפש, הגורם לתחלואה נלווית זו, רק מקשה על ההתמודדות עם דיכאון עוד יותר ומקשה על המתמודדים עם הדיכאון הקליני להשתלב בחברה.

איך מאבחנים דיכאון כרוני ומה הם התסמינים של דיכאון קליני?

אבחון דיכאון קליני מבוצע על ידי גורם בריאות הנפש וכולל הערכה של תסמיני המטופל ותחושותיו ומחשבותיו. טרם האבחון של דיכאון קליני, חשוב לוודא כי הסימפטומים המחשידים לדיכאון קליני לא נובעים ממצבים בריאותיים אחרים המציגים תסמינים דומים. התסמינים הנפוצים לדיכאון קליני כוללים:

  • הפרעות מצב רוח, כמו כעס, אגרסיביות, עצבנות, חרדה וחוסר מנוחה.
  • הפרעות ברווחה הרגשית, כמו תחושת ריקנות, עצבות וחוסר תקווה.
  • שינויי התנהגות, כמו אובדן עניין והנאה מפעילויות אהובות, תחושת עייפות, מחשבות על התאבדות, שתייה מוגזמת של אלכוהול, שימוש בסמים וביצוע פעילויות הכוללות סיכון גבוה.
  • פגיעה בחשק המיני, כגון תשוקה מינית מופחתת וירידה בביצועים המיניים.
  • ירידה ביכולות קוגניטיביות, כמו חוסר יכולת להתרכז, קושי בהשלמת משימות ותגובות איטיות במהלך שיחה.
  • הפרעה בדפוסי השינה, כמו נדודי שינה, שינה ללא מנוח, ישנוניות יתר וחוסר שינה במהלך הלילה.
  • תסמינים גופניים, כמו עייפות, כאבי ראש וצוואר, בעיות עיכול וכאבי בטן.

התסמינים של דיכאון קליני וחומרתם משתנים מאדם לאדם ועלולים להחמיר או לחלוף עם הזמן. נהוג לסווג דיכאון למספר סוגים עיקריים שביניהם:

  • דיכאון מג'ורי – הדיכאון ה"קלאסי". מצב הכולל חמישה או יותר מהתסמינים שפורטו לעיל ברוב הימים במשך שבועיים או יותר, כשלפחות אחד מהתסמינים חייב להיות מצב רוח ירוד או אובדן עניין בפעילויות יומיומיות. המשך הממוצע של דיכאון מג'ורי עומד על כ-3 עד 8 חודשים.
  • דיכאון מג'ורי כרוני או דיכאון קליני מתמשך – מצב בו הפרעת הדיכאון נמשכת מעל לשנתיים. התחושות הדיכאוניות משתנות לאורך היום והדיכאון הממושך מקשה בהשתלבות בתעסוקה ובמסגרות חברתיות.
  • דיסתמיה – מצב של דיכאון קליני מתמשך, אך קל יותר. המתמודדים עם דיסתמיה חשים תסמיני דיכאון במשך מעל שנתיים, אך סובלים מפחות תסמינים או מתסמינים בחומרה קלה יותר.
  • דיכאון כפול – דיכאון כפול הוא מעיין מצב ביניים בין דיסתמיה לדיכאון מג'ורי. דיכאון כפול מתמשך גם כן למשך תקופה של לפחות שנתיים וכולל דיסתמיה המלווה באירועים נקודתיים של דיכאון מג'ורי. האירוע של הדיכאון המג'ורי עשוי להיות חד פעמי ולאחר כל אירוע המטופל חוזר למצב הבסיסי של הדיסתמיה.

מה יכול לגרום לדיכאון קליני?

לא ידוע מה גורם בדיוק לדיכאון קליני, אך בדומה להפרעות נפשיות נוספות, ישנם מספר גורמים המשפיעים על התפתחות ההפרעה והסיכון ללקות בה:

  • גנטיקה – לדיכאון יש מרכיב תורשתי משמעותי והסיכון לפתח דיכאון מושפע ממספר רב של גנים. לעיתים קרובות דיכאון נפוץ במשפחות מסוימות ולרוב הסיכון של קרוב משפחה ללקות גם הוא בדיכאון גבוה משמעותית. מחקרים בתאומים זהים הראו כי אם תאום זהה אחד סובל מדיכאון, לשני יש סיכוי של 70 אחוז לחלות גם כן בדיכאון במהלך החיים.
  • הפרעות בכימיקלים המוחיים – חלקיקים קטנים המכונים מולכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) מקשרים בין תאי העצב במוח. הפרעה בוויסות החומרים הכימיים הללו גורמת למגוון רחב של הפרעות נפשיות וביניהן דיכאון. המוליך העצבי שנמצא כקשור ביותר לדיכאון מכונה סרוטונין ולעיתים קרובות הטיפול בהפרעה קשור לוויסות השחרור של סרוטונין מתאי עצב במוח. מוליך עצבי נוסף המשפיע על תסמיני הדיכאון מכונה נוראדרנלין וגם הוא משמש כיעד טיפולי בחלק מהתרופות.
  • סיבות פסיכולוגיות וסביבתיות – אנשים עם דימוי עצמי נמוך, המוצפים בקלות מלחץ, או פסימיים במיוחד נמצאים בסיכון גבוה יותר לחוות דיכאון. אנשים שעברו אירוע טראומתי משמעותי, אובדן או התעללות בעבר עלולים להימצא גם הם בסיכון גבוה יותר לסבול מדיכאון.
  • מצב רפואי – מצבים רפואיים מסוימים נמצאו כעשויים לעלות את הסיכון לדיכאון, כמו מחלות כרוניות, נדודי שינה, כאב כרוני או הפרעת קשב וריכוז (ADHD). הקושי הנפשי המלווה מצבים רפואיים אלו עלול לגרום לסובלים מהם למצב רוח ירוד שעלול להידרדר לדיכאון.
  • תופעות לוואי של טיפול תרופתי אחר – תרופות מסוימות, כמו תרופות ממשפחת חוסמי בטא, סטרואידים ותרופות אנטיביוטיקות שונות, עלולות לגרום לתופעות לוואי נפשיות כמו דיכאון וחרדה. במצבים אלו, חשוב להיוועץ עם הרופא המטפל ולא להפסיק את הטיפול התרופתי לבד.

איך מתמודדים עם בן זוג או קרוב משפחה הסובל מדיכאון כרוני?

מצב בו בן/בת הזוג או קרוב משפחה סובלים מדיכאון כרוני עלול להיות קשה ומורכב. מצד אחד, המתמודד עם דיכאון זקוק לתמיכה נפשית ורגשית ומנגד, הדיכאון עלול להשפיע גם על מצבם הנפשי של קרוביו.

לקרובי המשפחה ולבן/בת הזוג יש תפקיד משמעותי בטיפול ובשיקום של המתמודד עם הדיכאון. סביבה תומכת ומחבקת וסיוע לסובל מדיכאון בקבלת טיפול יסייעו לו לצאת מהמשבר הנפשי. המצב המורכב עלול לגרום לריחוק ולייאוש של הסובבים של המתמודד עם דיכאון, מצב שעלול להחמיר את הדיכאון. כעס ואשמה של הקרובים כלפי המתמודד עם הדיכאון אינם מועילים ואף עלולים להחמיר את ההפרעה. חשוב להבהיר למתמודד שזו אינה אשמתו, לתמוך בו ולסייע לו לטפל בדיכאון.

רבים עוסקים בשאלה איך להתמודד עם דיכאון קליני, אך חשוב לזכור שדיכאון עלול להשפיע גם על סביבתו של הסובל מדיכאון. הדיכאון עלול לגרום לקרוביו של המתמודד עם הדיכאון לתחושת אשמה, למרות שלרוב הגורמים לדיכאון אינם קשורים להתנהגותם של הסובבים אותו אלא נובעים מסיבות ביולוגיות/כימיות. ההתמודדות עם בן זוג עם דיכאון קליני או קרוב משפחה עם דיכאון קליני עלולים להיות מאתגרים וחשוב להיות עם יד על הדופק. במידה והקושי מתחיל להשפיע על קרוב משפחה או על בן הזוג נפשית, מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי שיעזור להקל על העומס, הלחץ והקושי שבהתמודדות עם קרוב הסובל מדיכאון.

איך מטפלים בדיכאון?

לאחר האבחון של דיכאון קליני על ידי מומחה לבריאות הנפש, חשוב לטפל בהפרעה על מנת להחלים במהרה ולמנוע את השפעותיה. דיכאון קליני הוא אחד מהמצבים הנפשיים שהכי ניתנים להשפעה על ידי טיפול ומוערך כי בין 80% ל-90% יגיבו היטב לטיפול. הטיפול משתנה מאדם לאדם ותלוי בחומרת התסמינים וברצונו של המטופל. הטיפולים העיקריים כוללים:

  • טיפול תרופתי – טיפול תרופתי ניתן על ידי פסיכיאטר והוא טיפול יעיל ובטוח שהוכח במחקרים רבים כמסייע להקלה בתסמיני הדיכאון הקליני. הטיפול התרופתי מסייע בוויסות המוליכים העצביים במוח, אלו העומדים בבסיס הדיכאון, ובכך מסייעים בהפסקת התסמינים. תרופות אלו אינן תרופות הרגעה או סמים ממריצים ולרוב לתרופות נוגדות דיכאון אין השפעה מגרה כלל על אנשים שאינם סובלים מדיכאון. תרופות נוגדות דיכאון עשויות לשפר את המצב תוך שבוע-שבועיים מתחילת השימוש, אך יתכן והשפעותיהן המלאות ייראו רק לאחר חודשיים-שלושה. אם נטילת התרופות אינה משפרת את ההרגשה, הפסיכיאטר יכול לשנות את מינון התרופות או להוסיף/להחליף לתרופה נוגדת דיכאון אחרת. פסיכיאטרים בדרך כלל ממליצים למטופלים להמשיך לקחת תרופות במשך שישה חודשים או יותר לאחר שהסימפטומים השתפרו. ניתן להציע למטופלים גם טיפול תחזוקה ארוך טווח להפחתת הסיכון לאירועים עתידיים של דיכאון עבור אנשים מסוימים בסיכון גבוה.

ישנן מספר משפחות תרופות עיקריות הניתנות לטיפול בדיכאון, כשכל אחת פועלת במנגנון מעט שונה. התרופות הנפוצות ביותר הן תרופות ממשפחת ה-SSRI הפועלות על עיכוב שחרור המוליך העצבי סרוטונין. משפחת תרופות נפוצה נוספת היא משפחת ה-SNRI העובדת על עיכוב שחרור של סרוטונין ונוראדרנלין במוח. משפחות נוספות כוללות תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות, מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI) ותרופות נוספות שרובן גם כן קשורות לוויסות המוליכים העצביים סרוטונין ונוראדרנלין. בהתאמת הטיפול הרופא ייקח בחשבון את האבחנה וגורמים רבים אחרים שיכולים להשפיע על התגובה והסיכון לתופעות לוואי בטיפול התרופתי, כגון: מין, משקל, מחלות רקע ותפקוד איברים (כבד, כליה). גם הגנטיקה יכולה להיות פקטור משמעותי בתגובה לטיפול תרופתי ובסבילות לתופעות לוואי ואת המידע הזה ניתן כיום לקבל באמצעות בדיקת נוירופרמג'ן, בדיקה פרמקוגנטית להתאמת טיפול אישי. נייר עמדה של איגוד הפסיכיאטריה הישראלי אף ממליץ על השימוש בערכה פרמקוגנטית במצבים של דיכאון עמיד (מטופל/ת שלא הגיבו לשני ניסיונות טיפול תרופתיים שנלקחו במינון ובמשך הזמן המתאימים).

  • פסיכותרפיה – טיפול פסיכולוגי המבוצע על ידי פסיכולוג קליני הוא מרכיב הכרחי בטיפול בדיכאון קליני. בנוסף לשיחות עם הפסיכולוג, ישנן תוכניות טיפוליות ייעודיות לטיפול בדיכאון כשהידועות שבהן כוללות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) וטיפול בין אישי (IPT).

טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא טיפול מבוסס מחקרית הנועד לסייע למטופל להבין את מחשבותיו והתנהגויותיו וכיצד הן משפיעות עליו. הטיפול מזהה אירועים בעבר שעשויים היו לעצב את האדם הבוגר ומתרכז בעיקר באיך ניתן לשנות את הדרך בה חושבים, מרגישים ומתנהגים בהווה. טיפול ה-CBT כולל סדרה של מפגשים עם פסיכולוג, לרוב אחת לשבוע/שבועיים, כשכל מפגש נמשך לרוב כ-30 עד 60 דקות.

טיפול בין אישי מתמקד במערכות היחסים ובבעיות שנתקלים בהן במערכות היחסים, כמו קשיים בתקשורת או התמודדות עם שכול. ישנן עדויות לכך שטיפול בין אישי יכול להיות יעיל כמו תרופות נוגדות דיכאון או טיפול CBT, אך המחקר בנושא יחסית דל ויש צורך במחקר נוסף.

  • טיפול בגרייה מגנטית (TMS) – הוא טיפול חדש יחסית המבוסס על גירוי חשמלי של אזורים ספציפיים במוח הקשורים בוויסות תסמיני הדיכאון. כיום, הטיפול משמש בעיקר לטיפול בדיכאון עמיד, מצב בו הטיפול התרופתי והפסיכותרפי לא מצליח להפחית את תסמיני ההפרעה. הטיפול אינו פולשני ונחשב בטוח וכמעט ללא תופעות לוואי. הטיפול מתבצע בישיבה ועל המטופל לחבוש קסדה במשך מספר דקות אשר מבצעת את הגירוי החשמלי.
  • טיפול בגירוי מוחי עמוק (DBS) – טיפול הכולל השתלה של אלקטרודות זעירות בחלק המוח המווסת את מצב הרוח. בדומה לגרייה מגנטית, הטיפול משמש בעיקר לטיפול בדיכאון עמיד. זהו הליך פולשני הכולל השתלת אלקטרודות המגרות את המוח בזרמים חשמליים קבועים. הזרמים החשמליים חוסמים את פעולת חלק מהנוירונים ומחזירים את המוליכים העצביים במוח למצב של שיווי משקל. הקוצב של האלקטרודות ניתן לתכנות ולשליטה מחוץ לגוף באמצעות מכשיר כף יד.
  • קנאביס רפואי – למרות השימוש ההולך וגובר בשנים האחרונות על ידי מטופלים בקנאביס רפואי לטיפול בדיכאון קליני, השפעותיו מוטלות בספק. מחקרים קליניים שנעשו בתחום הראו כי לקנאביס אין יתרון על פני טיפול פלצבו (טיפול דמה) בטיפול בדיכאון קליני ועל כן קנאביס לא אושר כתרופה לדיכאון. בנוסף, קנאביס מלווה בתופעות לוואי ועלול אף להחמיר את המצב הנפשי של מטופלים רבים. טרם השימוש בקנאביס לטיפול בדיכאון מומלץ להתייעץ עם פסיכיאטר ולשקול את היתרונות מול החסרונות שבטיפול.

מתי מומלץ לגשת לאשפוז?

אשפוז של מתמודד עם דיכאון קליני מומלץ במקרים בהם נדרש טיפול ומעקב צמודים, כמו למשל במקרים בהם הדיכאון מסכן את חייו של המטופל (או של סובביו). בנוסף, אשפוז מומלץ גם במצבים בהם ישנו דיכאון מג'ורי משמעותי במיוחד המקשה משמעותית על התפקוד היומיומי, כמו במקרי הזנחה משמעותיים. הטיפול במסגרת האשפוז כולל ליווי צמוד של צוות רפואי, טיפול תרופתי קבוע וקבלת סביבה תומכת ורגועה להתמודדות עם המשבר הנפשי.

לעיתים, המתמודד עם הדיכאון הקליני אינו מעוניין להתאשפז, למרות סכנה ממשית לחייו, וקרוביו חושבים שאשפוזו הכרחי. במקרים אלו, חשוב לנסות לתמוך בקרוב הזקוק לסיוע ולנסות לעודד אותו להתאשפז בהסכמה. במקרים קיצוניים יותר, יבוצע "אשפוז כפוי", מצב בו עקב פנייה לפסיכיאטר המחוזי של קרוב לאדם המתמודד עם דיכאון קליני יבוצע אשפוז בניגוד לדעתו. לפי החוק הישראלי, אשפוז כפוי מאושר רק על ידי הפסיכיאטר המחוזי, בית משפט או מנהל בית חולים לבריאות הנפש. התנאים לאשפוז כפוי כוללים מצבים בהם האדם מצוי במצב פסיכוטי, מהווה סכנה לעצמו או לאנשים סביבו, סובל מהזנחה חמורה או מסרב להיבדק/להתאשפז מרצון.

בשנים האחרונות האשפוז במסגרת שאינה בית חולים, כלומר "אשפוז בית", הולך וצובר תאוצה. האשפוז כולל מעקב וטיפול צמודים על ידי הצוות הרפואי, ומנגד מאפשר הרגשה מוכרת ונוחה יותר לחלק מהטופלים החשים בטוחים ומוגנים יותר בביתם. אשפוז בית אפשרי לרוב כשיש תמיכה סביבתית ודורש סיוע של קרוב משפחה/חבר על מנת להשגיח ולסייע למתמודד עם הדיכאון. הטיפול במסגרת טיפול בית כולל ביקורים קבועים של אנשי הצוות הרפואיים ומעקב צמוד על ידי הפסיכיאטר המטפל. עם זאת, אשפוז בית אינו מתאים לכל אחד, כמו למשל במקרים בהם המטופל מסכן את עצמו או את הסביבה ובהם אין סיוע חברתי/משפחתי.

אילו פעולות ניתן לעשות ביומיום כדי לסייע עם ההתמודדות עם דיכאון?

הטיפול המלא בדיכאון קליני כולל שילוב של טיפול מקצועי רפואי על ידי פסיכולוג ופסיכיאטר, אך גם שינוי באורח החיים. בשנים האחרונות מצטברות עדויות רבות לגבי היכולת של שינוי באורח החיים לסייע להתמודד עם דיכאון קליני. פעולות כמו שינה טובה, תזונה נכונה, פעילות גופנית, הפחתת חרדה ומדיטציות עשויות לסייע לאדם הדיכאוני, להפחית את תסמיני ההפרעה ולמנוע את הופעתה. בנוסף, פעילויות חברתיות העשויות לספק סביבה תומכת ותחושת שייכות כמו התנדבות, בניית קשרים חברתיים והשתתפות בקבוצות תמיכה עשויות לסייע רבות למתמודד עם דיכאון קליני.

גופים העשויים לסייע בהתמודדות עם דיכאון קליני

  • עמותת ער"ן מספקת שירות סיוע ועזרה ראשונה נפשית מצילה חיים בטלפון ובאינטרנט, בין השאר למתמודדים עם דיכאון קליני.

הטלפון של הקו החם של ער"ן – 1201

לאתר של העמותה שם ניתן ליצור קשר גם בצ'אט – https://www.eran.org.il/

  • עמותת סה״ר מבוססת על מתנדבים שמעוניינים להקשיב ולעזור לכל מי שצריך עזרה נפשית.

לאתר של העמותה שם ניתן לשוחח עם מתנדבים בצ'אט – https://sahar.org.il/

  • לרשימת מרפאות לבריאות הנפש באתר משרד הבריאות –

https://www.health.gov.il/Subjects/mental_health/treatment/clinics/Pages/mental-clinics.aspx

  • לשאלות נוספות ניתן לפנות למוקדי קופות החולים –

שירותי בריאות כללית- 2700* או 03-9405350

מכבי שירותי בריאות- 3555* או 1-700-50-53-53

קופת חולים לאומית-1-700-507-50

קופת חולים מאוחדת- 3833* או 1-222-3822 או 077-2703756

מגיע לך לשפר את איכות חייך וליהנות מהתאמת הטיפול התרופתי