כל אדם מרגיש מדי פעם תחושות שליליות, אבל התמונה מורכבת יותר עבור אנשים המוגדרים כלוקים בדיכאון קליני. החדשות המדאיגות הן שדיכאון, על סוגיו ועל דרגות החומרה שלו, הוא מנת חלקם של רבים כיום. בשנים האחרונות חלה עלייה בשכיחות הדיכאון בעולם המערבי, וההערכות הן שהבעיה קיימת אצל כ-20-10% מהאוכלוסייה. שינויים שחלים ברמת המיקרו והמאקרו, דוגמת משבר הקורונה והקשיים הכלכליים שאליהם רבים נכנסו בעקבותיו, משפיעים אף הם. כך למשל מחקר שנערך לאחרונה על ידי אוניברסיטת תל אביב והמכללה האקדמית תל חי מראה שבגל השני של משבר הקורונה (חודש אוקטובר 2020) אחד מכל חמישה ישראלים סובל מדיכאון בדרגת חומרה גבוהה או גבוהה מאוד. לשם השוואה, במאי של אותה שנה – כחודשיים לאחר תחילת מגבלות הקורונה – היה מדובר באחד מבין שבעה אנשים, וב-2018 בכ-10% מהאוכלוסייה בלבד.
מדוע יש צורך בטיפול עם תרופות נגד דיכאון?
דיכאון משפיע לרעה על חיי האדם החווה אותו במישורים שונים, כאשר מעניין לציין שהביטוי שלו עשוי להשתנות בהתאם לנתונים הדמוגרפיים של האדם (לדוגמה גיל או מגדר). נקודת המוצא היא שאדם הסובל מדיכאון צפוי לחוות כמה וכמה תסמינים, ביניהם:
- תחושת עצבות או דיכדוך
- נטייה לרגזנות
- ירידה בחשק המיני
- קשיים והפרעות שינה, או לחלופין שינה מרובה
- שינויים בהרגלי האכילה: ירידה בתיאבון או תיאבון מוגבר
- תחושות של אי שקט
- קשיי ריכוז
- רגשות אשמה או חוסר ערך
- עייפות
- תסמינים פיזיים שקשה למצוא להם הסבר אחר, דוגמת כאבי ראש או גב.
כבר מהסקירה הזו אפשר להבין את ההשפעה השלילית הגדולה של דיכאון על חיי האדם החווה אותו. תסמינים אלו מקשים מאוד על התפקוד היום-יומי של האדם, כך שרבים סובלים מפגיעה בתפקוד בחיק המשפחה, ביחסים הזוגיים או במישורים אחרים של חייהם (עבודה, לימודים וכן הלאה). האדם עלול לאמץ התנהגות שלילית, דוגמת נטייה להסתגרות ובדידות, ובמצבים קיצוניים אף לפתח מחשבות אובדניות או לנסות לפגוע בעצמו. התסמינים יכולים להופיע לסירוגין במשך תקופה ארוכה. ללא טיפול, הבעיה עלולה להיות כרונית וללוות את האדם שנים רבות.
תרופה נגד דיכאון מהווה חלק אינטגרלי מרוב תוכניות הטיפולים, לצד טיפולים פסיכולוגיים, פסיכיאטריים או פסיכותרפיים. התרופות עשויות להקל מאוד על ההתמודדות עם התסמינים, ולרכך מעט את דרגת החומרה שלהם. בכך הן מהוות חלק מרכזי מאוד מהפתרון, לצד הטיפול הנפשי ששם לו למטרה להתחקות אחר המקורות לדיכאון ולנסות לפתור אותם מהשורש. תרופות נגד דיכאון וחרדה, חשוב להזכיר, אינן יכולות לחולל קסמים. לא מדובר כאן בתרופות שיביאו לשינוי מיידי באישיות האדם, וגם לא יפתרו בכוחות עצמן את מקורות הדיכאון. התפקיד העיקרי של התרופות הוא להקל על דרגת החומרה של התסמינים ולהפחית את שכיחותם, אבל גם כך יש להן תפקיד חשוב מאוד. מדובר כאן באפשרות לשינוי דרסטי באיכות החיים של האדם, ובפתרון שעשוי לאפשר לו לתפקד באופן תקין ולשמור על שגרת החיים שלו ככל שניתן.
איך מאבחנים צורך בטיפול תרופתי נגד דיכאון?
רבים סובלים מדיכאון, אפילו תקופה ארוכה, מבלי שהבעיה מאובחנת אצלם: למעשה, על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי, כ-75% מבין האנשים החווים דיכאון אינם מטפלים בבעיה כלל. עובדה זו מקשה על האדם והופכת את הטיפול, כאשר הוא כבר מתחיל, למורכב יותר. לכן חשוב שהאדם ייגש לאבחון רפואי כבר כשמופיעים תסמינים אותם ניתן לייחס לדיכאון. לעיתים קרובות בני המשפחה הם אלו שחייבים להיות עם האצבע על הדופק ולדרבן את האדם לגשת לאבחון. נקודת ההתחלה יכולה להיות רופא המשפחה, שעל סמך הדיווחים, התסמינים והתרשמותו ממצב המטופל, עשוי להפנות אותו לאבחון פסיכיאטרי. האבחון בפועל יהיה מבוסס בדרך כלל על שיחה עם הרופא או הפסיכיאטר, ובמידת הצורך בדיקת דם או בדיקת גופנית על מנת לשלול גורמים אחרים שעשויים להסביר את תסמיני הדיכאון שמופיעים אצל אדם מסוים.
אילו סוגי תרופות נגד דיכאון קיימים?
תרופות נגד דיכאון ניתן לחלק לכמה קבוצות עיקריות, אם כי העיקרון הכללי דומה: הן מיועדות לווסת בצורה נאותה את רמת המוליכים העצביים במוח, על סוגיהם, במטרה להקל על תסמיני הדיכאון והמצוקה הנגרמת ממנו. החדשות הטובות במישור הזה הן שדרגת היעילות של התרופות נוטה להיות גבוהה.
התרופות הנפוצות ביותר להתמודדות עם דיכאון הן תרופות ממשפחת ה-SSRI (Serotonin Reuptake Inhibitors). תרופות אלה, ביניהן פלואוקסטין, פרוקסטין, סרטרלין ופלובוקסמין על השמות המסחריים שלהן, פועלות באמצעות העלאת רמות הסרוטונין במוח. שינוי זה עשוי להפחית את התסמינים הנובעים מהדיכאון ולהפחית חרדה: למעשה, כדורים נוגדי חרדה יהיו לרוב מאותה משפחה. יתרון מרכזי של תרופות ממשפחה זו, שהופך אותן לקו ראשון בטיפול בדיכאון ברוב המקרים, הוא העובדה שתופעות הלוואי שלהן מצומצות באופן יחסי. התופעות העיקריות, הכוללות כאבי ראש ובטן, בחילות, תחושה של אי שקט ועוד, צפויות להופיע בשלבים הראשונים של הטיפול ולהיעלם לאחר מכן.
המשפחה הגדולה השנייה היא תרופות SNRI (Serotonin Norepinephrine Reuptake Inhibitor), שיהיו ברוב המקרים קו שני אך בחלקן גם קו ראשון. תרופות ממשפחה זו כוללות את ונלפקסין, דולוקסטין ומילנסיפרן – לכל אחת שמות מסחריים שונים – והן פועלות באמצעות הגדלת רמות הסרוטונין והנורואדרנלין בגוף. תופעות הלוואי האפשריות רחבות מעט בהשוואה לתרופות SSRI, וכוללות בחילות, פגיעה בתפקוד המיני, עלייה בלחץ הדם (בעיקר בעת שימוש בלתי מבוקר) ועוד. עדיין מדובר כאן בתופעות לוואי שמופיעות בשכיחות נמוכה יחסית, כך שהטיפול נחשב לבטוח.
הקבוצה השלישית היא תרופות ממשפחת ה-TCA (Tricyclic Antidepressants), שהשימוש בהן כיום, בשלבי ההתמודדות הראשונים עם הדיכאון, נדיר עקב העובדה שתופעות הלוואי שלהן משמעותיות יותר וכך גם הסיכונים בעת נטילה בלתי מבוקרת. תופעות הלוואי והסיכונים המוגברים מסבירים גם מדוע תרופות ממשפחת MAOI (Monoamine Oxidase Inhibitors) כמעט אינן נפוצות בשימוש כיום.
מתי התרופות עשויות להשפיע?
לכל משפחת תרופות, ולעיתים גם לסוג מסוים של תרופה, יש מאפיינים שונים מבחינת אופי ההשפעה ומשכה. בדרך כלל הטיפול התרופתי הוא ארוך באופן יחסי, כלומר, ההשפעה של התרופות אינה מיידית. תרופות ממשפחת SSRI נוטות להשפיע רק לאחר כמה שבועות ממועד תחילת הנטילה שלהן, בעיקר מכיוון שדרוש זמן לסרוטונין להצטבר במוח ולהגיע לרמות המאפשרות את השינויים. תרופות חדשות נגד דיכאון ממשפחה זו, דוגמת אסציטלופראם, עשויות להשפיע מהר יותר – לעיתים תוך כשבוע ימים.
סבלנות היא אחת ממילות המפתח בתמונת ההתמודדות עם דיכאון, וזה נכון גם בכל הנוגע לטיפול התרופתי. ברוב המקרים מבצעים הערכה ראשונית של הטיפול התרופתי, כדי לראות כיצד ועד כמה הוא משפיע, לאחר פרק זמן של כחודש עד חודש וחצי. ההערכה מקיפה לגבי התאמת התרופות תתבצע לרוב מעט מאוחר יותר, כאשר אחרי כ-12-6 חודשים מקובל לבצע הערכת מצב. אם אצל האדם חל שיפור משמעותי בתסמינים, ואם הוא חוזר לתפקד בצורה תקינה במישורי החיים השונים, יכול להיות שיוחלט על צמצום או הפסקת הטיפול התרופתי.
במצבים אחרים, בהם נראה שלא חל שיפור או אפילו שיש החמרה במצבו של האדם, סבירות גבוהה שההחלטה תהיה דווקא להחליף את התרופות או לשנות את המינון שלהן. בחלק מהמקרים הצלחת הטיפולים האחרים שהאדם עובר יכולה להשפיע על קבלת ההחלטה.
איך מקבלים תרופות בפועל?
שימו לב שלא כל אדם המאובחן כסובל מדיכאון צפוי לקבל כדורים פסיכיאטרים או נוגדי דיכאון. לצורך התחלת הטיפול נדרש מרשם, אותו ניתן לקבל דרך פסיכיאטרים אבל גם מרופאי המשפחה. במקרים מסוימים רופאים לתחום רפואי ספציפי – למשל אורתופדיה או נוירולוגיה – עשויים לרשום תרופות פסיכיאטריות אם הם מתרשמים שהיא עשויה להקל על כאבים שהאדם חווה מפאת הבעיה המופיעה אצלו. רבים ימליצו להעדיף לפנות לפסיכיאטר לצורך התאמת תרופות, עקב הניסיון, הידע הרחב לגבי היצע הפתרונות התרופתיים הקיים כיום והמיומנות הגבוהה באבחון הבעיה, המהווה חלק בלתי נפרד מהפתרון שלה.
במעמד הגדרת הטיפול, מוחלט לא רק האם להתחיל במתן תרופות אלא גם באילו תרופות ייעשה שימוש. הבחירה בתרופה לדיכאון הספציפית יכולה לקחת בחשבון משתנים שונים, המוכנסים לרוב לתוך "אלגוריתם" על ידי המומחה המרכיב את תוכנית הטיפולים. בין השאר הוא בוחן את היקף התסמינים שהאדם חווה, ההשפעה שלהם על שגרת החיים שלו, הנתונים האישיים שלו, ההיסטוריה הרפואית וכן הלאה. במקרה של אוכלוסיות רגישות, עשויה להיות התייחסות שונה לתרופות. כדורים נגד דיכאון בהחלט יכולים להינתן גם עבור ילדים, מגיל שמונה לערך, אם כי הדגש אצלם יהיה על תרופות ממשפחת SSRI הנחשבות לבטוחות יותר ותרופות שאינן כוללות סכנת התמכרות. במקרה של ילדים יכול מאוד להיות שהרכיבים האחרים בטיפול, ביניהם טיפול פסיכולוגי, סביבתי או אלטרנטיבי, יקבלו משקל גדול בהשוואה למבוגרים.
החשיבות של בדיקה גנטית להתאמת תרופה נגד דיכאון
חיסרון מרכזי בהליך ההתאמה המקובל של תרופות נגד דיכאון הוא שהתהליך מבוסס במידה רבה על הידע הנצבר ממחקרים לגבי התגובה של ממוצע האוכלוסייה לטיפול, ולכן ההתאמה של הטיפול לאדם ספציפי תהיה בדרך של "ניסוי וטעייה". כמו כן רק לאחר תחילת השימוש, ולעיתים רק כעבור חודשים ספורים, אפשר ללמוד עד כמה תרופה מסוימת מתאימה לאדם ספציפי.
בדיקה גנטית להתאמת תרופות פסיכיאטריות, נוירופרמג'ן (Neuoropharmagen) המשווקת על ידי חברת כצט, נחשבת לאחד החידושים המשמעותיים בתחום בשנים האחרונות. התרופה מציגה מידע פרמקוגנטי ל-59 תרופות פסיכיאטריות, חלקן כמובן רלוונטיות בהתמודדות עם דיכאון. הבדיקה מאפשרת לאתר שונויות גנטיות במקטעי ה-DNA של אדם מסוים, ובכך ניתן ללמוד אילו תרופות יכולות להתאים לפרופיל הגנטי שלו, מהן התרופות שעלולות לגרום לו לתופעות לוואי בסבירות גבוהה יחסית ומהו המינון דרוש לתרופות, על פי הנתונים המטבוליים של האדם. הרופא עשוי להכניס ל"חישוב" פרמטרים נוספים, דוגמת מין, גיל או מחלות רקע, ולקבל בדרך זו דו"ח מפורט המתייחס גם לאינטראקציה האפשרית בין התרופות ולמחלות רקע של המטופלים.
מחקרים הצביעו על העובדה שהתאמה מושכלת של התרופות, כפי שיכול להיעשות באמצעות בדיקת נוירופרמג'ן, מגדילה את הסיכויים ליעילות הטיפול ומפחיתה מנגד את עומס תופעות הלוואי. ניתן לבצע אותה בנקודת ההתחלה של הטיפול התרופתי בדיכאון, אבל בעיקר במצבים שבהם נתקלים בבעיות בטיפול הקיים: יעילות נמוכה או חוסר תגובה לתרופות, תופעות לווואי המקשות על האדם וכן הלאה.
הבדיקה, המשווקת בישראל על ידי כצט, נעשית באמצעות דגימת רוק הנלקחת מחלל הפה, בעזרת מטוש – תהליך אותו ניתן לבצע גם בבית, בתוך דקות ספורות. הבדיקה דורשת קבלת הפניה מפסיכיאטר, כשאין צורך בפעולות הכנה מיוחדות. התשובות נשלחות לניתוח על ידי מומחה לתחום, במעבדות החברה המבצעת, ומשם מגיעות בתוך שבועות ספורים לרופא המטפל או המאבחן.
בחזרה לעמוד מאמרים בנושא דיכאון
