תמונת רופאה - נוירופורמג'ן

כל מה שרצית לדעת על מאניה דיפרסיה

מאניה דיפרסיה, הפרעה דו-קוטבית או הפרעה ביפולארית, מוגדרת כיום בפי אנשי המקצוע כהפרעת מצב רוח, אשר החווה אותה סובל ממצבי רוח קיצוניים במיוחד: בתקופה מסוימת הוא ירגיש נפלא, עד כדי התקף טירוף; בתקופה אחרת, ירגיש רע מאוד, עד כדי התפתחות דיכאון קליני מז'ורי. מאניה דיפרסיה מופיעה בכאחוז אחד מהאוכלוסייה ובשל אופייה, היא נחשבת לאחת מההפרעות הקשות ביותר לאיבחון ולטיפול.

מאפייני מאניה דיפרסיה

כל אדם מתמודד לאורך חייו עם מצבי רוח משתנים. זהו חלק בלתי נפרד מחיינו ומהיותנו בני אדם. אם כך, מהו ההבדל בין שינויים סטנדרטיים ושגרתיים במצבי הרוח לבין מצבי רוח המאפיינים חולי מאניה דיפרסיה?
שני הבדלים נחשבים למשמעותיים ביותר: ההבדל הראשון הוא נסיבות השינויים במצב הרוח – אדם 'מן השורה' יחווה שינויים במצב הרוח בהתאם לשינויים סביבתיים, בעוד חולה מאניה דיפרסיה יסבול משינויים אלו ללא סיבה ממשית ונראית לעין. ההבדל השני נוגע לעוצמת השינויים במצב הרוח, אשר בקרב הסובלים מהפרעה דו-קוטבית תהיה חזקה במיוחד ואף קיצונית.

יש לזכור כי ההפרעה הדו-קוטבית, כפי שאפשר להבין משמה, מורכבת משני מצבים שונים לחלוטין, מנוגדים וקוטביים: מצד אחד, 'מאניה' המאופיינת בהרגשה טובה במיוחד עד כדי אבדן כושר השיפוט ואיבוד הקשר עם המציאות (ומכאן שמה); מצד שני, 'דיפרסיה' המאופיינת בהרגשה כללית רעה, בדיכאון ובמצב רוח ירוד מאוד.
בקרב הסובלים מהתופעה ניתן בדרך כלל להצביע על מחזוריות מסוימת, אשר יכולה להתפרס על פני חודשים ואף שנים: התקפי מאניה או דיפרסיה לתקופה מסוימת, וביניהם 'רמזים' אשר יכולים להעיד על התקף נוסף ממשמש ובא. יש לציין, עם זאת, כי המחזוריות משתנה בין אדם אחד לבין חברו: ישנם כאלו שיחוו התקף מניה אחד בלבד לאורך כל חייהם, ואחרים שיחוו התקפיה מאניה ודיפרסיה כמה פעמים בשנה אחת.

מאפייני התופעה

מאחר שמדובר בתופעת מצב רוח המתאפיינת בשני מצבים קיצוניים באופיים, גם מאפייני התופעה נחלקים לשניים:

מאפייני המאניה (הידוע גם כמאניה דיפרסיה קלה):

  • מצב רוח מרומם במיוחד
  • אופוריה בלתי נשלטת
  • נמרצות חריגה ואנרגטיות קיצונית
  • חוסר רצון לישון
  • דיבור מהיר ומבולבל
  • נטייה לפיזור כספים
  • נקיטת מהלכים קיצוניים
  • חוסר סבלנות
  • רוגז
  • אלימות
  • איבוד עכבות
  • הפקרות מינית.

 

מאפייני הדיפרסיה:

  • חוסר חשק כללי
  • חוסר אנרגיה וחוסר עניין
  • תחושת עצבות ומועקה
  • שינה ממושכת
  • הזנחה עצמית
  • איבוד התיאבון
  • קשיים בזיכרון
  • קושי בביצוע פעולות בסיסיות
  • נטיות אובדניות.

כפי שניתן לראות, התקף הדיפרסיה דומה מאוד במאפייניו לדיכאון מז'ורי קליני. עם זאת, התקפי המאניה דיפרסיה נחשבים הרסניים הרבה יותר, הן בשל עוצמתו של כל אחד מסוגי ההתקפים הללו, והן בשל ההבדל הקיצוני בין שני סוגי ההתקפים.

הטיפול במאניה דיפרסיה

הטיפול במאניה דיפרסיה אינו פשוט כלל ונתפס בקרב אנשי המקצוע לאתגר של ממש. הסיבה לכך ברורה: הקיצוניות במצב הרוח וההבדלים המשמעותיים כל כך בין ההתקפים, אינם מאפשרים לטפל רק בהיבט אחד של התופעה, כהפרעה פסיכולוגית בפני עצמה. כאן דרוש טיפול המתרכז בשינויים הקיצוניים עצמם ובגורמים להם. אלו כמה מהטיפולים שנחשבים לאפקטיביים ביותר כיום:

  • תרופות מבוססות ליתיום: הליתיום הוא יון שהתגלה כמשפיע בצורה משמעותית על הרגשתו של האדם ונחשב מעל לכול כמייצב מצב הרוח – מה שבהחלט יכול לשפר משמעותית את מצבו של הסובל ממאניה דיפרסיה
  • תרופות לטיפול באפילפסיה: נקראות גם תרופות מייצבות. תרופות אלו, המשפיעות על הפעילות המוחית, התגלו כאפקטיביות גם בטיפול בחולי מאניה דיפרסיה וניתנות לא פעם במקרים כאלו
  • תרופות אנטי-פסיכוטיות: ניתנות בפעמים רבות לצד תרופות אחרות (מהסוגים שצוינו בסעיפים הקודמים), במטרה להפחית בעוצמת ההתקף ולייצב את החולה. בדיקה מהפכנית בשם נוירופרמג'ן מבית כצט, יכולה לסייע מאוד בעניין זה, בהיותה בדיקה המתאימה את התרופה לחולה באופן ספציפי, על סמך ה-DNA שלו.
  • נזעי חשמל: 'השוק החשמלי' הוא טיפול שיינקט במקרה שבו הטיפול התרופתי מתברר כלא אפקטיבי. לרוב הוא נעשה במטרה לגרום למעין התקף אפילפטי יזום, מה שעשוי לא פעם להעלים את התקף המאניה או הדיפרסיה.

במקרים החמורים ביותר אף תיבחן האפשרות לאשפז את הסובל מההתקף במוסד פסיכיאטרי, כדי למנוע ממנו לבצע מעשים בעלי השלכות חמורות והרסניות. זהו אמנם טיפול נקודתי בלבד שאינו נוגע בשורש הבעיה, אך הוא הכרחי במקרים קיצוניים.

חשיבות המודעות לבעיה והטיפול עצמי

כיום ברור לכל הנוגעים בדבר כי הדרך להתחיל ולטפל במניה דיפרסיה היא בהכרת המצב ובהפנמתו על ידי החולה עצמו.
מומחים רבים מציינים כי למידת אופי ההתקפים, לצד ניהול עצמי נכון, הסתייעות בגורמים מקצועיים, ונטילת הטיפול התרופתי, יכולה לשפר משמעותית את המצב, להקל על התמודדותו של החולה עם התקף כזה או אחר ולאפשר לו לחיות חיים נורמטיביים לחלוטין.